גינת החורף החדשה שלי

"בשביל שמשהו טוב יקרה צריך קודם לדמיין אותו, ואז לתכנן אותו, ואז לבצע ולהוציא אותו לפועל בכל יום שעובר"

את המשפט הזה לקחתי מבלוגרית אהובה שהיא השראה גדולה עבורי - אבישג קופלמן בכר בעלת הבלוג OffRoadsLiving.

לפני שישה שבועות שתלתי בפעם הראשונה גינת ירק. התחלתי מכמה שתילים קטנים וכמה זרעים. לא תכננתי אותה לפרטים, לא התקנתי מערכת השקיה משוכללת. בהתחלה השקיתי עם דלי, ומאוחר יותר אבא שלי חיבר עבורי צינור עם שפריצר. לאט לאט נוספו עוד אדניות, עוד שתילים, עוד זרעים, וגם עץ לימון אחד. בימים שאין גשם אני משקה. לפעמים אני נזכרת מאוחר בערב רגע לפני שנכנסת הביתה ולא יוצאת, אבל אין ברירה, מיכאל אמר לי פעם אחת ש"זה חלק מלהיות האמא של הצמחים". משקה גם אם אין לי כוח. והאמת, הם לא דורשים יותר מדי. הם חמודים, שקטים, גדלים להם מיום ליום בקצב ממש נעים ויפה.

כיף לצאת בכל בוקר החוצה ולראות את הגדילה. תוך כמה ימים נבטו מנגולד ואפונה שזרעתי. ריגושים קטנים; אור שמש חורפי נוגע בעלים רטובים. קיווי משייף את ציפורניו על בולי העץ שבין האדניות. ואז נשאר לשבת על בול העץ לידי בזמן שאני משקה או שותלת או מעשבת. שיח מרווה נשתל באדמה. כובע הנזיר פורח בכתום זוהר. דבורה מתיישבת על פרח באדנית. פטריה ענקית מופיעה לה בדשא.

ופתאום אני מוצאת את עצמי קוטפת רוקט וחסה וכוסברה לסלט שאני חותכת. ותרד לחביתה. וכמה טעים! וטרי! ומספק! זה אני גידלתי. זה ממלא באושר כזה שקט, צנוע. כמו לאכול זיתים שכבשנו ומסקנו לבד. כמו להרוויח כסף ממה שאני יוצרת בשתי ידי. כמו לגור במקום היפה הזה שאני גרה בו מתוך בחירה שלמה (למרות שכאן נולדתי וגדלתי), כי הטבע עושה טוב למיינד חסר השקט. אז יש לי גינה. והיא גדלה ומתרחבת. ואפשר כבר לאכול עלים ירוקים ממנה ובקרוב גם קצת ירקות. והגשם יורד כאן הרבה והשמש בצהריים יפה.

וזה עושה לי טוב על הלב.